יהודה יצחקוב ובפניה נרגשת לאמא שלו אומר לה שהוא מצטער על כך שהוא ירק לה בפרצוף ושהוא לא מצליח לסלוח לעצמו על המקרה הזה, במהלך דבריו הוא פורץ בבכי בזמן ששאר דיירי הבית מחבקים ומנחמים אותו. שולה מספרת על החיבור שיש לה עם יהודה מהרגע הראשון בו הוא נכנס לבית.